מה נגמר כשהגברת השמנה שרה?

בשבוע בו סוזאן בויל כבשה את דרכה אל כותרות העיתונים, מהדורות החדשות וערוצי התוכן, בעשרות מדינות בעולם – מתבקש שמשהו יגמר.

בצונאמי תקשורתי שהתחיל ברשתות החברתיות טוויטר, ופייסבוק והגיע אל המדיה המסורתית ואל שיחת המסדרון/הסלון וחוזר חלילה – מתבקש שמשהו יגמר.

It ain’t over ’til the fat lady sings – מה נגמר כשהגברת השמנה שרה?

ההבחנה בין מדיה דיגיטלית למדיה מסורתית – נגמר

במקרה של סוזאן בויל, תכנית ‘אופליין’, צוברת תאוצה ‘אונליין’ בלופ שמזין את עצמו –  יצרני תוכן צריכים לשאוף ליצירת שיחה, ליצירת אייטמים מספיק מעניינים שערוצי התוכן ירצו להפיץ ושצרכני התוכן ירצו להעביר.

העדפת מדיה על פני תוכן – נגמרה

המדיה החברתית היא מדיה חינמית – מספקת ערוצי הפצה חינמיים. התמהיל המסורתי של 80% למדיה ו-20% להפקה ישתנה. תוכן מספיק מושקע, מעניין וממוקד, ‘יפיץ את עצמו’/ יכול להיות מופץ בקלות יחסית.

עידן הריאליטי – נגמר

ואם לדייק תכניות הריאליטי שלכאורה אינן מתוסרטות, יכילו יותר ויותר תכנים ותכנים שיווקיים מתוסרטים, כתובים, מסחריים – כדי לייצר אייטמים חדשותיים בעלי אפקטי ויראלי.