"העתיד בו תחנת אוטובוס סורקת את הסמארטפון שלנו כשאנחנו בסביבתה ומציעה לנו כוס קפה חינם או קופון, יותר קרוב ממה שאנחנו חושבים", כך מאמר ב-Adweek לפני חודש. למעשה העתיד כבר כאן: גאפ בקמפיין מבוסס מיקום, בזמן ההמתנה לאוטובוס אתה מקבל לסמארטפון פרסום ייעודי עם קופון, לאפליקציה שאתה מריץ באותם רגעים. במהלך שבועים 2.5 מיליון חשיפות ו-CRT של 1% (מקור: טקראנצ’).

מה זה גיאופנס (geo-fence)? יצירת גדרות דיגיטליים בעולם האמיתי, לדוגמה: המתחם של קמפוס המכללה למנהל מוגדר כמרחב רלוונטי להעברת מסרים והצעות בין הסטודנטים ובינם לבין המכללה. כך גם מרכז קניות או שמורת טבע. שירותים מבוססי מיקום חדרו בצורה זו או אחרת לשימוש אבל עכשיו מתגבש עולם חדש שיש בו פוטנציאל רחב הרבה יותר – רשתות מבוססות מקום. מפתחי אפליקציות ומשווקים מתמודדים עם שני חסמים מרכזיים: הצורך להוריד אפליקציה והצורך לעשות צ’קאין אקטיבי למקום בו אנו נמצאים.

פורסקוור מעדכנת את החזון שלה ומשיקה לפני מספר חודשים את הרדאר. אתם עוקבים אחרי רשימה כלשהי לדוגמא: ’100 הבורקסים הטובים בתל אביב’ או ‘מבצעי בעל הבית השתגע’, ומקבלים התראות כשאתם עוברים ליד נקודה רלבנטית.

פלייסקאסט מאפשרת למותגים להגדיר איזורים רלבנטיים ולשגר ללקוחות שלהם מסרים ברגע שהם נכנסים לאיזור. 6 מיליון נרשמים ו-300 מותגים שהצטרפו. North-Face תשלח למטייל מידע על אתר הסקי בו הוא שוהה. מערכת ההפעלה iOS5 מאפשרת הוספת תזכורת על פי מיקום המשתמש.

פייב מציעה לעסקים לקדם אירועים ומבצעים ולמשתמשים לקבל רק את העדכונים שהם רוצים. פרסום מבוסס מיקום מציע רלבנטיות והנעה לפעולה שאין בפרסום אחר. חברת  whereהציגה ביום שלישי האחרון, בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית, קמפיין מובייל – תרום עכשיו. ככל שרשתות שנמצאות במקום ימשיכו להתפתח, התקשורת תהפוך יותר לוקאלית וממוקדת ובכלל זה הכיוון: להיות רלבנטי, לייצר מעורבות.

לשיווק הוגדרו כמה גבולות גזרה בשנים האחרונות: רילטיים, רלבנטיות, מיקום, זמן תגובה. פרסום לאדם הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון – זה הכיוון הכללי. החזון של פרוקטר אנד גמבל ליצור קשר אחד על אחד עם כל אחד, יתאפשר רק אם השיווק יהפוך להיות הרבה יותר אישי ורלבנטי לעיתוי ולמקום.

סקירה שבועית חמישית יוצאת לדרך עם שלוש חדשות בלוג: (1) בימים הקרובים הבלוג חוגג שלוש שנים (!!!!) (2) אני מחפש כותבים אורחים לבלוג – אתם מוזמנים לשלוח רעיונות. (3)  הנוויגציה עולה שלב והיא כוללת עכשיו תפריטים עם קטגוריות משנה. צפויים שינויים אבל זה הכיוון הכללי. ועכשיו לכמה אייטמים שתפסה הציפור:

פרסום מבוסס מיקום מציע רלבנטיות והנעה לפעולה שאין בפרסום אחר. חברת where הציגה ביום שלישי האחרון, בפריימריז של הרפובליקנים, קמפיין מובייל – תרום עכשיו. ככל שרשתות שנמצאות במקום ימשיכו להתפתח, התקשורת תהפוך יותר לוקאלית וממוקדת ובכלל זה הכיוון: להיות רלבנטי, לייצר מעורבות.

ערוץ טלביזיה מבוסס באזז – זו התכנית של ערוץ 4 הבריטי. בערוץ ישודרו התכניות שהצליחו לייצר הכי הרבה התעניינות.

כמעט אי אפשר להתעלם מהטיימליין החדש של פייסבוק – CNET עם חמישה כלים לטיימליין האישי, RWW עם הצעות לטיימליין של עמוד חברה.

שלם כמה שאתה רוצה, התחיל כאקספרימנט של רדיוהד (אם אני לא טועה), ממשיך לתפוס תאוצה בקרב יוצרי מוסיקה ומפתחי משחקים. יש שמנסים למדל את מבנה ההכנסות ואת טיפוסי הצרכנים.

מחקר חדש מעלה שרעיונות טובים באים כשאנחנו הכי פחות פרודוקטיביים. לא מאוד מפתיע אבל מיושם פחות מידי. השעמום מת ואולי צריך להחזיר אותו באופן יזום.

בבלוג הרחבתי על שני נושאים: כשצופים נרדמים מול המסך עסק בגישת אנחנו מדיה. מותגים ועסקים פועלים במציאות של הצפה במידע ובגירויים אנחנו רוצים לתפוס משבצת שידור ולהרוויח זמן מסך. פרוקטר אנד גמבל יוצאת בהכרזה שהיא שואפת ליצור קשר אחד על אחד עם כל אחד, הטכנולוגיה הדיגיטלית עושה את זה אפשרי. הכרזה שנייה בכנס שעורכת החברה – השיווק הדיגיטלי מת, בניית מותגים מתקמבקת. בניית מותגים באמצעות ערוצי תקשורת דיגיטליים. האבחנה חשובה בין שיווק דיגיטלי לשיווק שעושה שימוש במדיה דיגיטלית כדי לבנות מותג. עוד כמה נקודות בחזון החברה ובאסטרטגיה שלה.

מכנס סיגנל של P&G יוצאות לא מעט אמירות חשובות לחזון של חברה ושל משווקים בתקופה הקרובה: החברה שואפת להגיע למערכת יחסים אחד על אחד עם כל אחד, הטכנולוגיה הדיגיטלית עושה את זה אפשרי. או השיווק הדיגיטלי מת, בניית מותגים מתקמבקת. זה מגיע מחברה שמוכרת 70% מהחיתולים שלה אונליין וש-80% מהלקוחות שלה עושים סקירות ברשת. הכנס מקודם באמצעות ההאשטאג signalpg# שווה הצצה. עובד על סקירה שבועית.

במציאות של הצפה במידע ובגירויים אנחנו רוצים לתפוס משבצת שידור ולהרוויח זמן מסך. כשאנחנו מתכננים מהלכי תוכן או מהלכים במדיה חברתית אנחנו צריכים לדבר רק בשפת המדיה – איזו מדיום אנחנו? מה שעות או ימי השידור? מי קהל הצופים, המאזינים, הקוראים? מה הרייטינג? איך אנחנו מודדים אותו? כמה דקות פרסום מתוך שעה שלמה? או איזה שטח פרסום יש בעמודים השונים? איזה חלק מהתוכן הוא מקורי איזה חלק הוא אצירה של תוכן? זה מה שאני עושה כשאני מנסה להעביר את המסר שמשווקים צריכים לחשוב כמו מוציאים לאור. בלוג, פייסבוק, פינטרסט, טוויטר אינם אינטואיטיביים תמיד. כשאנחנו מתחברים לצד שצופה במדיה או לצד שמייצר את המדיה, אנחנו יכולים להגיע לפריצות דרך.

לא כולם יכולים וצריכים להיות מבזקי חדשות שמשדרים מסביב לשעון, לא כולם יכולים להתחרות בתכניות הריאליטי של הערוצים המסחריים. הניסיון של מרבית המותגים היום להיות תכניות אירוח טקסטואליות (פעילות שיחה במדיה חברתית) מביא למעורבות נמוכה. אז לא כולם הם תכניות אירוח או מערכת עיתון, אבל כולם יכולים למצוא את משבצת השידור שלהם. את המקום בו הם מייצרים תוכן רלבנטי וייחודי. Paper.li להוציא לאור עיתון (יומי, שבועי, ירחון) ואז לשתף אותו בערוצים חברתיים. ככה נראה מגזין צילום שעושה חשק להמשיך ולדפדף, Cinch.fm זה המקום לייצר פודקאסטים בפשטות.

רשימה עם 50 מותגים מובילים בשיווק באמצעות תוכן

פוסט קודם על תוכן מדבק כפוקוס שיווקי עסק בגישה של סטוריטלינג, המותג כמספר סיפור ששואף להקסים את קהל השומעים, לייצר חוויה שרוצים להעביר הלאה. האינפוגרפיקה הבא עושה אבחנה בין שתי גישות תוכן – הגישה התאגידית והגישה המספרת. הראשונה, מייצרת פיהוק, מילים מילים, רובוטית, מבויימת, מכירתית. השנייה מטרתה to entertain, לשכנע, לגרות.

האבספוט מציגה נאום מעלית משכנע: זה הזמן להגדיר מחדש את מה שאנחנו חושבים על שיווק. להפסיק לדחוף ולהתחיל למשוך. להפסיק להפריע ולהתחיל לייצר מעורבות. מעבר לכך שהחברה מציעה פלטפורמה לתכנון שיווקי, היא מביאה גישה של שיווק באמצעות תוכן ובאופן סדרתי משתפת בספרי אונליין על שיווק, כתיבת תוכן, מדידה ועוד.

האם הקוראים שלי מפהקים? אני משתדל שלא, אלא אם כן הם נרדמים על המקלדת, הם מבלים בבלוג קרוב לעשר דקות בביקור וחלקם הגדול יחזרו בזמן הקרוב, לבדוק מה חדש. מעבר לטפיחה עצמית על השכם אני מנסה להעביר את הנקודה שהקוראים, המאזינים, הצופים הם בפוקוס של יצירת תוכן – אל תתנו להם לפהק.

אז כמו בכל שבוע, כמה לינקים ששווים הצצה. השבוע בסימן מותגים בפייסבוק וקמעונאות. מסתבר שגם מותגים סקסיים, מתמודדים עם המעורבות הנמוכה של אוהדים בפייסבוק. במאמר מוסגר אפשר להגיד שהמדיה החברתית הפכה להיות מדיה לכל דבר, בנוסף לכך שאנחנו מוצפים במסרים פרסומיים ובתוכן שיווקי, הפכנו להיות באנרים. פוסט קודם שלי בנושא מעורבות בעמודי מותגים ישראלים במדיה חברתית.

בקרב שבין קוקה קולה לפפסי במדיה החברתית, לראשונה יש את המספרים הגדולים והשנייה מצליחה לייצר מעורבות יותר גבוהה. איך? סקירה מעניינת של digiday.

השבוע הושק הטיימליין בפייסבוק לעמודים. הבלוג דיגיטל טרנדס מביא כמה דוגמאות יפהפיות לשימוש בעיצוב החדש ואף מציע את האפשרות שמדובר בסוף עידן עמודי הנחיתה.

בשני פוסטים סקרתי כמה קונספטים חדשים של מכירה, קנייה חברתית, מכירה חברתית, מכרזים הפוכים ועוד. מותגים, חנויות וערוצים דיגיטליים לפני הקמה של ערוץ מכירה, גם אם הוא אונליין וגם אם אופליין, צריכים להציע חוויית קנייה ייחודית. הפוסט הראשון: מבזק קמעונאות והשני מחיר הפוך.

לסיום אייטם מעט מטופש או שלא. גיקפייר עם עגלת הקניות העתידית שעוקבת אחרי הקונה בסופרמרקט. מעניין לראות מה עושים עם טכנולוגיית הקינקט של מיקרוספט (Kinect).

בפוסטים קודמים: משלמים במטבע חברתי ומבזק מבצעי קמעונאות הבאתי כמה דוגמאות לגישות חדשות לתמחור מוצרים ובפרט תמחור שהוא פועל יוצא של משפיענות חברתית (כמו שיתופים בטוויטר או בפייסבוק). במערכת מצטברות או דוגמאות לסוגים חדשים של תמחור: סניקפיק היא מן חוברת קופונים דינאמית – הגולש מטייל בין עשרות הפריטים, נחשף למחיר הקמעונאי שלהם לפני מבצע והוא יכול להציץ במחיר האמיתי של עד 20 מוצרים ביום. המחיר דינאמי וברגע שמישהו רכש פריט המחיר שלו ישתנה. הגולש צובר קרדיטים על שיתופים של פריטים שאותם הוא יכול לממש בקנייה.

ספרינגווייז סוקרים שתי דוגמאות: הנדסאפ, אתר סיני שנותן כח ללקוחות – הם יבחרו את המוצרים שנמצאים על המדפים הוירטואליים והם יציעו את המחיר. ככל שמוצר יותר פופלארי הסיכוי שהמחיר שלו יהיה יותר זול הולך וגדל. בודישופבידס מציעים מכרזים הפוכים לתיקוני רכב. מכרזים הפוכים הם כאלה בהם ספקי שירות מתחרים על לקוחות פוטנציאליים ובמקרה הזה על שיפוצים ותיקונים של רכבים. לקוחות מעלים תמונות של הרכב שלהם, של הנזק שנגרם ופרטים על התיקון הנדרש, הספקים מתחרים על ליבם. בבייזר, תתחיל לחשוב הפוך, לקוחות מגדירים מה הם רוצים לקנות והמוכרים מעבירים הצעות. בזהפשוט, הכוח חוזר ללקוח, המכאניזם דומה בהתחברות אל חברות תקשורת.

עולם הקמעונאות מאפשר גישות חדשות לשאלה איך איפה ומתי לקנות? מצורפת רשימה עם כמה קונספטים חדשים של מכירה, קנייה חברתית ומכירה חברתית:

סטארטאפ/חנות שמשנה אחת לתקופה את הקונספט שלה, מגייס חסויות ומייצר מפגשים בין מותגים ללקוחות. זה הרעיון מאחורי סטורי שבשונה מעסקים רבים מגדיר את האונליין כנקודת מכירה משנית. חנות ליום אחד לוקחת את רעיון הפופ-אפי לאקסטרים. בכל יום החנות האמסטרדמית משנה קונספט, מוצרים ומיתוג, מה שמאפשר ללקוחות (הקמעונאים) להכנס למשבצות פנויות בחלל.

אם 2011 היתה שנת הקנייה הקבוצתית, 2012 מציעה לא מעט קונספטים של מכירה קבוצתית – אפשר לשכור חלל בחנות קיימת ולהציג בו סחורה. חוות הקקטוסים בסינגפור, מציעה משבצת מכירה או קופסה למעצבים, תמורת 5$ ליום. פלופלאסט במינכן היא שילוב מעניין בין איביי לשוק פשפשים – כל אחד יכול להציע למכירה חפצים יד שנייה.

אפשר להגדיר את סניקפיק כחוברת קופונים דינאמית – הגולש מטייל בין עשרות הפריטים, נחשף למחיר הקמעונאי שלהם לפני מבצע והוא יכול להציץ במחיר האמיתי של 20 מוצרים ביום. המחיר דינאמי וברגע שמישהו רכש פריט המחיר שלו ישתנה. הגולש צובר קרדיטים על שיתופים של פריטים שאותם הוא יכול לממש בקנייה.

מה שהיה טפטוף של אצירה (social bookmarking) הפך למבול (Interest graph) שיתוף באייטמים שמעניינים אותנו – בנוסף לפינטרסט המאוד מדוברת, עשרות קונספטים דומים, כל אחד עם  אוריינטציה מעט שונה: נוג’י לדוגמה, מגדירים עצמם כרשימת משאלות קבוצתית (social wish list). דה-קולס מאפיינים את הטעם של כל משתמש ומציעים חוויית קנייה אישית.

האקונומיסט מציג את האתגר הקמעונאי – לשלב בין יתרונות מכירה פיסית ליתרונות מכירה אונליין: החנויות הפיזיות הופכות להיות יותר דינאמיות, מציעות תחרות ברמת המחיר גם למכירות אונליין ומספקות חווית קנייה. מן הצד השני חנויות האונליין מציעות אפשרויות רכישה ואיסוף אופליין ומעודדות קונים להשוות מוצרים בחנויות ולרכוש אותם באינטרנט. בשעה שגוגל מתכננת הקמת חנויות ראשונות, וקידקר עוברת ממכירה אונליין להקמת סניפים, וולמארט קונה יצרנית אפליקציות. ככה זה שאונליין ואופליין נפגשים.

המשקפיים של גוגל – גוגל ממשיכה לאנדקס את העולם. לפי פרסומים שונים במהלך השנה היא צפויה להשיק משקפיים שישדרו אלינו מידע מהרשת. בדומה לטאבלטים ולסמארטפונים גם המשקפיים ירוצו על אנדרואיד ויכללו GPS, חיישני תנועה ומצלמה. מידע על מיקום הוא אחד הפיצ’רים המרכזיים – נוכל לקבל בסטרימינג מידע על מקומות שאנחנו רואים. נוכל לזהות אנשים באמצעות face recognition. משחקים מציאות וירטואלית יוכלו להיות משולבים בעולם האמיתי. נשמע כמו מדע בגיוני אך כאמור גרסה ראשונה צפויה כבר השנה. מתוך: Behind the Google Goggles, Virtual Reality

כתבתי לפני מספר שבועות על כלכלה של Peer To Peer. תזכורת קטנה: מדובר בכלכלה אלטרנטיבית בה אנשים מחליפים או משאילים ציוד, מימון באמצעות ההמון, שוק של החלפות ועוד. הבלוג PSFK מביא דוגמאות נוספות.

ברק אובמה צעד אחד לפני כולם – כתבתי בתחילת השבוע על הקמה של דאטה בייס של מיליוני מצביעים אשר יסונכרן למידע פייסבוק ועל המשמעות של מידע כל כך מדוייק על מצביעים פוטנציאליים.

וגם על שתי בועות במדיה החברתית – הקטגוריה של אצירת התוכן ש-Pinterest היא הנציגה המובהקת שלו וחנויות הסחר בפייסבוק שנסגרו החודשים האחרונים. פוסט נוסף בנושא: Brands Give Facebook F-Commerce an F. חשוב מאוד לציין כשאני אומר בועה אני יותר מתכוון לאוברהייפ או להתלהבות מוגזמת. אפשר להבין טוב יותר את המונח אובר-הייפ בסקירת הטרנדים הטכנולוגיים שיעשו את 2012.

ואם Pinterest אז שלוש רשימות של מותגים שעושים עבודה טובה ברשת: ראשונה, שנייה, שלישית

בילבורד שרק נשים יכולות לראות – קמפיין בלונדון שעושה שימוש בטכנולוגיה של זיהוי פנים.

]]> http://www.guyhaim.com/oksonow3-%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%aa/feed/ 0 http://www.guyhaim.com/image-recognition-and-face-recognition/ http://www.guyhaim.com/image-recognition-and-face-recognition/#comments Thu, 23 Feb 2012 11:15:44 +0000 ‫גיא חיים‬ http://www.guyhaim.com/?p=1877 ...‬]]>

קמפיין חדש באנגליה מעביר מסר לנשים בלבד וזאת על ידי זיהוי פנים. מטרת המהלך להעלות את המודעות למיליוני נשים ברחבי העולם שנעדרות זכות בחירה ובמילים אחרות להמחיש לגברים את תחושת האפליה וצמצום אפשרויות בחיים בכלל ואפשרויות החינוך בפרט. הנשים יחשפו למסר המלא והגברים למסר שונה שמסביר על אפליה מגדרית ומפנה אותם לאתר הקמפיין. הבילבורד שמצוייד במצלמת HD, סורק את פניהם של העוברים ושבים וקובע את המין שלהם בדיוק של 90%. עלות השלט 50,000$. עוד דוגמה למהלך אשר מצליח לייצר הרבה מדיה חינמית בזכות קריאייטיביות ושימוש בטכנולוגיה שמשרתת באופן מדוייק את המסר. הקמפיין של planuk

יש הייפים שגורמים לי לחשוב שמדובר בבועה –  פינטרסט הוא בהחלט אחד כזה. הנושא כל כך מסוקר מה שמזכיר לי שוב את הסיפור על רוקפלר שמכר את כל המניות שלו לפני ההתרסקות של 1929 כי קבל ‘טיפ’ ממצחצח נעליים ברחובות ניו יורק. כבר כמה שנים אני ‘אוצר תוכן’, מדובר בעבודה מתגמלת אבל מחייבת. מה שגורם לי להאמין שרב המשתמשים החדשים בפינטרסט יפרשו לאחר התלהבות ראשונית ויחזרו לכתיבת סטטוסים רנדומלית ופחות מחייבת. למעשה מבין עשרות החברים שלי שהצטרפו לשירות, מרביתם באו כדי לבדוק, חלק נוסף היה פעיל ממש כמוני ביום הראשון ואז התפוגג ובודדים מוצאים עניין מתמשך.

gigaom מעלים את השאלה האם התחום של אוצרות חברתית בועתי. בפוסט עולים כמה טיעונים שקשה להתווכח איתם – ראשית, יש היצף פתאומי בשירותים כאלה. חשוב לציין שמדובר בתחום ותיק ועכשיו יש מספר רב של שירותים שמציעים פחות או יותר את אותו רעיון. פינטרסט הביאה תחום ותיק (אוצרות תוכן) לתודעת ההמונים וההתעניינות סביבה אינה סתמית, יש לה סיכוי טוב להצליח, אם כי לא היא לא מציעה שום קרב אמיתי לפייסבוק.  שנית, פינטרסט ושירותים אחרים הם במעורבות גבוהה, מצריכים הרבה זמן, הרבה יצירה. הפירמדיה המקובלת היא של 90% צרכני תוכן פאסיביים, 1% יצרנים ועוד 9% תורמים, משתפים ומגיבים לתוכן קיים.

הבטחתי עוד בועה, מדובר על ה-f-commerce, הקמעונאות בפייסבוק: מותגים רבים סוגרים בחודשים האחרונים את עסקי הסחר שלהם בפייסבוק. יתכן ופייסבוק הוא מקום בו אנשים באים יותר להתמנגל ופחות לעשות קניות. יתכן שמותגים אלה ניסו ליישם מודל מכירה קטלוגי על קניון חברתי.

אני רוצה לחזור על אחת המנטרות שלי, כל אפנה חולפת היא חלק מטרנד, מגמה ארוכת טווח. דיאטת אטקינס (מישהו זוכר?) היתה חלק מטרנד שהשתרש בתרבות שלנו – טרנד הבריאות, שעדין חי ונושם.  פינטרסט מייצגת מגמה רחבה ומעניינת הרבה יותר מאשר היא עצמה – גרף עניין והתקהלות סביב תחומי עניין.