ברצלונה של מזרח אירופה

17.5% שיעור האבטלה בסרביה, אבל במרכז בלגרד כמו במרבית הערים הגדולות זה פחות מורגש. אפשר להגיד שבלגרד היא ברצלונה של מזרח אירופה – תוססת, יפה, אופנתית ואנשים שלא מפסיקים לטחון. אני יודע שגם לאנשים בסופיה ייחסתי זללנות אבל הסרבים כאן שוברים את כל השיאים. מלא פורמטים של בתי קפה, מאפיות, מסעדות, חנויות, שווקים, דוכנים, לאנשים ששורצים, לאנשים שאוכלים בעמידה, לאנשים שאוכלים און דה גו, לאנשים שמבשלים בבית.

קבצנים עם שטרות

נחזור רגע לעוני שאינו ניכר בעיר אבל מידי פעם תוקף אותך בצורת ילדים בני 5-6 פושטים יד או זקנים ששרועים על המדרכה.  8 סוגי שטרות יש בסרביה – 10 ,20 ,50 ,100 ,200 ,500 ,1000 ,5000. 102 דינר סרבי=יורו אחד, כלומר שטר של עשר דינר שוויו 45 אגורות ישראליות. לזקנים הקבצנים מידי פעם יש סטיפה (אני קצת נסחף) של שטרות של 10 ו-20. המחירים בעיר בהתאם – במונחים של תייר, לא משתלם להפסיק לעשן בבלגרד. חפיסת LM או וינסטון מחירה 100 דינר, 4.6 ש"ח. בקבוק בירה בפאב באיזור ה-150 דינר. המבורגר סרבי (pljeskavica) של 200 גרם ב-150 דינר.

אנשים שמחים

רק בידעבד אני חושב שבסופיה האנשים היו קצת עגומים, קצת עם פנים באדמה. בלגרד, עיר ללא הפסקה (גם בלגרד) והאנשים בהתאם. גודשים את הכיכרות, הפרקים, החופים הקסומים של נהר ה-SAVA ואת המסעדות ובתי הקפה. הם בעד ישראל. לכל אחד יש את הקשר הישראלי – חבר שהיה או חבר של חבר שהיה או קרוב משפחה של החבר של החבר שכמעט היה. הם לבושים היטב, יש לא מעט מעוטרים בצלבים, מאוד שונים אחד מהשני. אבל, אני חייב להגיד שהעולם לגמרי שטוח, בשורה התחתונה כולם היום נראים אותו הדבר, לוקחים חלק באותה התרבות הגלובלית, רואים אותם סרטים, חושקים באותם מותגים, מלייקקים בפייסבוק (אני מדבר על אנשי העיר).

למה אוכל

ראשית כי הוא מצוין. יש כאן אמנות של בורקות וזה אחד מהמאכלים החביבים עלי, מגוון עצום של משקאות יוגורט משובחים ובשרים לרב. שנית, נמאס מקתדרלות, יפות ככל שיהיו. בראג'סטן נמאס לי באיזהשהו מארמונות ומבצרים עד שהגעתי לטאג' מהאל ולמבצר האדום באגרה. בבורמה נמאס לי מפגודות וסטופות עד שהגעתי לבאגן, לים של 2000 פגודות, שדה של פגודות ובודהות צוחקות. אבל מקתדרלות נמאס, מה עוד שבודהא צוחק וישו מיוסר וקודר. סיבה יותר פרוזאית היא העובדה שאני מצלם עם הנוקיה שלי, מצלמה מצוינת אבל מוגבלת כשזה מגיע לצילום אורבני.

איך בוחרים

חכמת ההמון עובדת מצוין. מקום גדוש באנשים הוא ככל הנראה מקום מוצלח ומקום ריק הוא נפילה בפוטנציה. אז בשלב הראשון בוחרים מקום שוקק. למרות ששיעור דוברי האנגלית בבלגרד הוא גבוה באופן יחסית, עדין אני מוצא את עצמי במקומות בהם התפריט כולו בסרבית ואין בסביבה דובר אנגלית. אז פשוט בוחרים – אם יש ויטרינה או תפריט מצולם זה מצוין וקל לבחור ואם לא פשוט לקחת הימור. לבחור בלי לדעת מה.  ניסיתי כמה פעמים ואחרי הביס הראשון לא ממש עניין אותי מה אני אוכל.

בורקה גבינה עם גביע יוגורט – יש גם בורקסים אבל הגרסה הזאת היא יותר פאי מבורקס – 130 דינר

בורקה בשר – האלבום של בלגרד פחות מגוון מזה של סופיה, תאשימו את הבורקה – 130 דינר

ההמבורגר המקומי – ענק, 200 גרם של תערובת בשרים, לחמניה חרוכה – 150 דינר

סוג של שווארמיה שמוכרת גם בשר טרי – בוחרים ושמים על האש

לחמניה בוסנית – מזכירה את הלחם המרוקאי – הבשר מלמעלה עם כרוב, בצל וצ'ילי חריף – 160 דינר

הסופרים בבלגרד מתחילים להזכיר סופרים במערב אירופה – הרבה אוכל טרי ומצונן. מדפי היוגורטים שופעים יוגורט

חנות מאפים

גביע גלידה עם תוספות של מקדונלדס – לפעמים אני חוטא באיזה ביג מק או גביע גלידה – אותו הטעם בכל מקום בעולם.

חצי ליטר בירה לפני שחייה בנהר ה-SAVA