אני לא מתכוון לבועת הנדל"ן הישראלית. זה לא מעניין.

מה שמעניין זה ההייפ – הייפ של יצירתיות, של יצירה מחדש, של יצירה משותפת, של 'התקהלות' סביב אג'נדות משותפות. יצירתיות שנמצאת בפריחה למרות המיתון הכלכלי ואולי אף מואצת בגללו.

מדברים לא מעט על הצפה באינפורמציה (information overload). לא רק עודף אינפורמציה שוטף אותנו אלא "עודף" קריאייטיביות – ארגונים ואנשים ממציאים את הגלגל מחדש.

יצירה בכל מקום, מציאות סטארטאפיסטית, שינוי דפוסי עבודה וחשיבה, שינוי בתהליכים. אפילו ממשלות ורשויות מקומיות משתנות. אפילו מערכת החינוך. יש לנו את הפריבילגיה הבלתי מוגבלת להחשף ליוצרים הטובים בעולם בכל תחום, לעקוב אחריהם, לדבר איתם. ברור שיש כאן טריידאופ, על כל פריצת דרך טכנולוגית יש אפקט נגדי. ערוצי התקשורת הפתוחים, מניבים גם לא מעט בולשיט שמסתובב ברשת. לא מעט אנשים שמקשקשים את עצמם לדעת – איך הם אוהבים את הסטייק שלהם.

אבל זה לא מעניין, מה שמעניין זה היכולת לייצר מציאות חדשה – אישית, קבוצתית, ארגונית.

Umair Haque באחד הפוסטים מעוררי ההשראה של התקופה האחרונה מגדיר את המניפסט של דור ה- M. הוא מתאר שינוי טקטוני במציאות החברתית, הכלכלית. דור ה-M הוא דור של תשוקה, אותנטיות, אחריות. דור שמאתגר את האתמול בכל תחום. בשונה מהגדרות דוריות אחרות (בייבי בומרס, דור ה- X, דור ה- Y), דור ה- M אינו מאופיין קלנדרית אלא תפיסתית, לא על פי אפיון סוציו-דמוגרפי אלא על פי השאיפה שבלב – לעשות הבדל, לעשות שינוי.

מדברים לא מעט על הטכנולוגיה, על טוויטר, על פייסבוק – אבל הטכנולוגיה היא השחקן המשני. היא מאפשרת ומאיצה את אותו שינוי טקטוני. הטכנולוגיה פחות מעניינת. מה שמעניין, זה היכולת לייצר קשרים חדשים והקשרים חדשים. להיות מהפכן, להיות סוציאליסט, להמציא לך שבט, להגדיר את האידיאולוגיה שלך. קצב השינויים רק ילך ויגדל – כל אחד, כל קבוצה, כל ארגון – חייבים לבחור, האם הם מאמצים שינוי כדרך חיים – האם הם פועלים כדי לשנות את הסטטוס קוו. זו לגמרי שאלה של בחירה, של הגדרה עצמית – האם אתם שייכים לדור ה-M?

תגיות: ideology • organizations • people